כללי הזהב לרופא שיניים שעוזב את המרפאה

הורד כמסמך word

מספר רב של רופאי שיניים בישראל עובד כיום במרפאות גדולות. במצב דברים זה, הרופא אשר עובד במרפאת תאגיד חש לעיתים שהוא "בורג קטן" במערכת ושיכולת ההשפעה שלו על פרמטרים רבים שולית בהשוואה לרופא העובד במרפאה פרטית. כך לדוגמא, הגורם המכתיב את תכנית הטיפול, אופן ניהול הטיפול והמעקב אחר המטופל, תעריפי הטיפול, חומרי הטיפול בהם יעשה שימוש והמעבדה עימה מתקשר התאגיד, וכמובן שעת עזיבת הרופא את מרפאת התאגיד. בעת עזיבת הרופא את מרפאת התאגיד עשויות בעיות רבות להתעורר במלוא חומרתם, כאשר הבסיס להן הוא התחושה שהמטופל שייך למערכת ולא לרופא מסוים.

מעבר לחשיבות שבשמירה על רצף הטיפול ובריאותו של המטופל, מטופל ש"ננטש" עשוי להתלונן, ובשלב זה כבר אין לרופא שעזב כל שליטה על אופן ניהול התלונה ועל חשיפתו לתביעה ברשלנות רפואית. ככל שתהליך עזיבת הרופא את המרפאה ייעשה בצורה נכונה ומחושבת, כך גם יפחת הסיכון להגשת תביעת רשלנות רפואית כנגד הרופא העוזב וכנגד המרפאה.

למרות שמדובר במרפאה גדולה עם מספר לא מבוטל של רופאים, שומה על הרופא העוזב לדאוג למטופליו גם כאשר הוא עוזב את המרפאה, וחשוב להדגיש כי המדובר גם באינטרס של המרפאה.

עד מתי נמשכת החובה לדאוג למטופלים לאחר עזיבת הרופא את המרפאה וכיצד ניתן להבטיח רצף טיפולי?

בקליפת אגוז נזכיר, כי בהתאם לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] סעיפים 35-36 מרגע שמדובר ביחסי רופא-חולה, לרופא קמה חובת זהירות כלפי המטופל. במסגרת זו, על הרופא לנהוג בהתאם לפרקטיקה המקובלת ובהתאם למבחן "הרופא הסביר". כאשר הרופא סוטה מסטנדרט הזהירות המקובל ונגרם נזק למטופל, הרי זוהי רשלנות.

שאלת הרשלנות נבחנת בכל שלבי הטיפול, החל מהרגע שבו הרופא גובה את האנמנזה מן המטופל והיא נמשכת גם בשלב המעקב, שהוא שלב קריטי ביותר וחשוב לא פחות משלבי התכנון והביצוע. הקלת ראש בשלב המעקב עשויה להוריד לטימיון את הטיפול כולו.

לכן, ניתוק הקשר בין הרופא שעוזב את המרפאה לבין המטופל, עלול לפגום ברצף הטיפולי, ולגרום נזק. כך לדוגמא, מטופל שנותר עם גשר בהדבקה זמנית, עשוי לפתח עששת אם הגשר לא יודבק קבוע.

יש לזכור, כי הרופא אשר עזב כבר את המרפאה אינו מודע לבעיות המתעוררות על ידי מטופליו לשעבר, שכן הוא כבר לא חלק מהמערכת. גם המערכת לא ממש אוהבת להתמודד עם בעיות אלה, במיוחד עם מטופלים שלא מסתדרים עם שיקום חדש שנמסר להם, בין היתר, משום שלעתים מדובר על הכנסת ראש בריא למיטה חולה, מה גם שהרופא החדש שיקבל את הנדוניה הזו לא מתוגמל באופן משמעותי על טיפול שכבר שולם פעם אחת.

כאשר צצות בעיות הן אינן נעלמות, נהפוכו, ככדור שלג הן הולכות ותופחות, ולעתים המטופל מוצא את מפלטו בזרועותיו של הרופא הפרטי. כך נפלט המטופל אל המערכת הפרטית היקרה יותר, והדרך להגשת תביעת רשלנות כנגד המרפאה והרופא קצרה. בתביעות אלה דורשים המטופלים החזר כספי או מימון הטיפול החוזר שנאלצו לבצע בצירוף פיצוי עבור כאב וסבל, פגיעה באוטונומיה, הפסדי שכר ועוד.

מהם הטיפים אותם ניתן להציע למרפאות ולרופאים שבכוונתם לעזוב את המרפאה-

1. ערוך רשימה של המטופלים הנמצאים בטיפול שוטף, וסמן את אלה שדורשים מעקב מיוחד.
2. דון עם המנהל הרפואי על כל מטופל באופן פרטני: מהי תכנית הטיפול שבוצעה, אילו טיפולים יש להשלים, ומהו לוח הזמנים.
3. יש לדאוג לתיעוד מסודר בכל תיק מתרפא, לאיזה שלב הגיע הטיפול. זו הזדמנות טובה לראות שהרשומה משקפת את שנעשה.
4. מומלץ לרופא העוזב לקחת עימו עותק מרשימות המטופלים המתעדות את תמונת המצב בה עזב את המרפאה.
5. יש לבצע התחשבנות עם הרופא שעוזב במידה ותוגמל על טיפול שטרם הושלם במלואו.
6. יש לקבוע מיהו הרופא ההמשכי שיטפל במטופלים אלה ולעדכנו לגבי מטופלים מסוימים עם מאפיינים ייחודיים (מטופלי חרדה, חולים מורכבים) בהתאם לצורך.
7. יש לדאוג לרישום פרטיו המלאים של הרופא שעוזב במצבים בהם יש ליצור עימו קשר טלפוני לשם קבלת הבהרות הנוגעות למטופל.
8. מומלץ לאפשר לרופא העוזב ליידע את המטופלים אודות עזיבתו על מנת למנוע תחושות לא נוחות של המטופלים. בהזדמנות זו, יש לקבוע עם המטופלים את מועדי הישיבות הטיפוליות לשם השלמת הטיפול ככל שניתן. אם ידועה זהותו של הרופא שימשיך את הטיפול או המעקב יש לעדכן את המטופלים בפרט זה.

ככל שהמטופל יחוש את "החיבוק" של המרפאה, גם לאחר עזיבת הרופא שלו, כך גדל הסיכוי להמשך שיתוף פעולה מצידו, שמירת המוניטין של המרפאה והרופא, והסיכון להגשת תביעה או תלונה על ידי מטופל "שנפל בין הכסאות" יקטן.